לטבע חוקים משלו Take 2
ב 8 לאוקטובר רשמתי לעצמי במחשב כל מיני דברים, ידעתי שיום אחד אחליט "לפרסם" את מחשבותי בקשר לטבח הנורא שקרא לפני יותר משנה.
ראשית, זה די ברור ולא ברור לי איך אפשר לחשוש שדבר כזה יקרה שוב, לא בזמן הקרוב, לא לאותו דור. פשוט יש חוקיות בעניין הזה.
חתיכת שיעור, זה כן. אך משיעור אנו אמורים ללמוד ולגדול, לא לקבע חרדות, כן?
מי שמכירה אותי באמת, יודעת, שאני די בטוחה שעניין הלאום והדגלים הוא מתכון לשפיכות דמים ותו לא.
מי שמכירה אותי יודעת שתמיד חשבתי שצריך למצוא פתרון לעם הפלשתיני (הכרה) בעניין הזה שפעם הם גרו כאן וגירשנו אותם. על הפשוט. בכלל האמת היא פשוטה.
לרדות בעם אחר, זה לא פתרון, זו בעיה.
אולי הגענו לזמן שיותר ויותר אנשים יבינו ויפנימו את העניין הזה שדיכוי מייצר דיכוי, השפלה מייצרת נקמה, ושפיכות דמים מייצרת שנאה, כאן שם ובכל מקום. גם זו חוקיות ארורה.
בנוסף, אני יודעת שאי אפשר לשנות דבר מלבד את עצמי. אשכרה. תנסי, לא ילך, שנים אנשים מנסים לשנות בלי לרצות להשתנות, זה לא ילך. עוד חוק טבע.
בכלל לטבע חוקים משלו, וזו אכסיומה.
אולי הכל מתחיל בזה שהתרחקנו כלכך מהטבע
הבוקר נזכרתי ביום שלמדתי ללכת, בפשט, לצעוד על הקרקע. זה היה בסדנת מבוא של 'שומרי הגן' לפני 20 שנה.. למדתי להניח את כף רגלי נכון על הרצפה/אדמה.
ואז חשבתי לעצמי ראבק, איך זה שהנשים לא יודעות שללדת הכי קל וטוב, זה בכריעה..
ולשכב על הגב עם הרגליים למעלה, את סוגרת את תעלת הלידה ואז תדחפי במקום שתתני לתינוק לגלוש למטה באופן טבעי.
ולנשום, גם הייתי צריכה ללמוד. וגם להזכיר לעצמי, תנשמי.
הקיצר בהכי טבעי אנחנו מפספסים, ומנוכרים מטבענו המולד. לא יודעים ללכת ושוכחים לנשום.
לכן, איני בטוחה שיש מה לדבר על הסטייה ביחסינו לאחינו ובני דודינו.
נראה לי שאוותר ואחכה עוד קצת עם הטקסטים במחשב, תכלס מילים לא חסר.
עכשיו אני יודעת למה יש לי קו חיים כלכך ארוך.
מקווה שאזכה לראות את אחי ואחיותיי בעם ישראל, גדלים להיות נזר הבריאה.
אמן, אינשאללה.
רותם סיבילה